סופרמן, אנגלית, דקדקנות מיותרת והצפנות

אני מדבר שתי השפות

עברתי למודל בינלאומי, רוצים לקרוא אותי באנגלית? אם אתם קוראים את הבלוג שלי כאן אז הפוסט הזה כבר מוכר לכם והאמת בגרסה יותר מוצלחת לטעמי אבל הי, זה טוב לגוון מדי פעם. זה רק פוסט ראשון במסגרת הבלוג של אינפינידט אבל אם יהיה קהל אז יהיו עוד.

מחר אני מתחפש לסופרמן

עד לא מזמן היה ג'ו אוניסיק אושיית טוויטר בעולם ה IT. קצת הילד הרע של הטוויט-IT הוא צבר לעצמו שם של טרבל מייקר עד שיום אחד נעלם מהרשתות וירד למחתרת. באותם ימים הוא היה הפנים הקולניות יותר של Cisco ACI וחלק מהרעש שהיה מעורב בו הוא הקרב בין ACI ובין VMware NSX. לדעתי ברור מי ניצח, למרות האתגרים ולמרות שזה עדיין לא באמת פתרון קל ליישום כמו שזה יהיה בעתיד, NSX ניצח בגדול.

לאחרונה ג'ו חזר לרשתות והוא מתנהג יפה וממלכתי מבעבר. השבוע הוא פרסם וידאו בו הוא מדבר על בניית והבנת המותג הפרטי שלכם והערך של המותג הפרטי שלכם כחלק מתהליך משא ומתן על שכר בעבודה חדשה או שדרוג תנאי השכר בעבודה קיימת. לא אסקור את כל מה שהוא אומר בכמעט 40 דקות של סרטון אבל אני רוצה לגעת בנקודה אחת מתוכו שאולי יכולה להיות רלוונטית לרובכם.

 

מכירים את הקלישאה של dress for the job you want? ובכן לא בכל מקום זה יתקבל בעין יפה אם תתחילו לבוא למשרד בגלימה של סופרמן אבל ההרחבה של הקלישאה הזו כמו שג'ו אוניסיק מציג בסרטון שלו היא שאתם יכולים להתחיל לעשות את התפקיד שאתם רוצים כבר עכשיו, בלי משא ומתן, בלי הגדרות תפקיד מחדש ובלי תארים מפוצצים, רואים משהו שצריך להיעשות בחברה או שצריך להיעשות טוב יותר? תתחילו לעשות אותו. ברוב המקומות, תחת רוב המנהלים, זה יעבוד ולא רק שזה יעבוד, אנשים מסביבכם יסתגלו מהר מאד ואם תיראו כאילו זה התפקיד שלכם לעשות משהו, אז הם פשוט יקבלו את זה כעובדה, זה התפקיד שלכם לעשות את מה שאתם עושים.

שימו לב אגב לשורה האחרונה, יש לזה צדדים שליליים גם כי הרבה פעמים משתמשים בזה לצורך חדירה לארגונים, פיזית או וירטואלית, אם אתם נכנסים אל משרד של חברה ונראים כאילו אתם אמורים להיות שם, ביותר מדי מקרים אף אחד לא ישאל אתכם מי אתם למה באתם והאם המחשב הנייד שהרגע הרמתם מהדלפק אכן שייך לכם.

גדילה זה לא תמיד חיובי

אתם יודעים שאני משתדל לפרגן לקולגות בתעשייה מסביבי כולל למתחרים ישירים אבל ראיתם את הסקירה הזו? אני חושב שהחברים בפיור מייצרים מוצרים מעניינים ויש שם אנשים נהדרים אבל הם שורפים כסף כאילו אין מחר ובשנה שעברה החברה הפסידה רבע מיליארד דולר. בקיצור, ההמלצה הראשונה בסקירה הזו היא :

takethemoneyandrun

זמינות חלפים ושאלות מיותרות

היום שאל אותי לקוח קוריאני מה ה MTBF של הדיסקים שלכם? זה הזכיר מקרה מלפני כמעט שמונה שנים כשהייתי יחסית חדש בחברת אנקור, לקוח מכפר נטר גרם למנהל המכירות של אנקור להתקשר אלי באחת עשרה וחצי בלילה, אתם מבינים EMC השתמשו אז בדיסקים מסוג eMLC אבל NetApp שאנחנו ייצגנו השתמשו רק ב MLC ובגלל זה אנחנו עומדים להפסיד את העיסקה. נו בחיאת. מצד אחד, יש ערך לירידה לפרטים ומצד שני יש חובה לדעת את ההבדל בין עיקר לתפל. אנחנו באינפינידט היחידים שמתחייבים בכתב לשבע תשיעיות של זמינות על המערכות שלנו, ואנחנו עושים את זה דווקא עם רכיבי החומרה הכי פשוטים שיש בעולם האנטרפרייז, אנחנו מספקים סדר גודל שלם מעל המתחרים הקרובים שמציגים שש תשיעיות בלי לזרוק כסף על חומרה יקרה ומורכבת מדי, שני סדרי גודל מעל הסטנדרט המקובל בתעשייה של חמש תשיעיות ושלושה סדרי גודל מעל ספקיות הענן הגדולות בלי להיגרר לטרנדים הכי חמים בתעשייה סתם ככה לשם הטרנדיות ועדיין מישהו רוצה לדעת שהדיסק הבודד שאמכור לו בתוך המערכת יכול להחזיק 2,000,000 שעות עבודה רציפות בממוצע. לך תבין. ואם הממוצע הוא רק 1,800,000 שעות עבודה רציפות לדיסק בודד איזה השלכה יש לזה על הביזנס שלך אדוני הלקוח?

בסופו של דבר צריך לזכור שני חוקים חשובים בעניין הזה, הראשון הוא שאתם רוכשים מערכת, לא רכיבים בודדים, התנהגות המערכת, יציבות המערכת, שרידות המערכת, זה מה שחשוב לכם ולא הרכיב הבודד בתוך המערכת. החוק השני הוא שמתמטיקה מהירה יותר מפיזיקה ולכן התוכנה שמנהלת את מערכת האחסון והאופן שבו היא מנצלת את החומרה חושבים יותר מהיכולות של החומרה עצמה, אם אין לכם נהג טוב אז אין משמעות למידת הצמיגים.

המשמעות של תלות בחומרה והדרישה להצפנה לגבי מודלים עסקיים

השבוע נחשפה חולשה מובנית בהצפנה החומרתית של דיסקי SSD וכתוצאה מכך חולשה מובנית במנגנון ההצפנה BitLocker שמשתמש בהצפנה חומרתית כברירת מחדל. פועל יוצא מחולשות כאלו ולצדן חוקי הרגולציה  המחייבים הצפנת מידע, הוא הכורח להצפין ברמת האפליקציה ולא ברמת התשתית. נשאלת השאלה מה יקרה למודל הכלכלי של יצרניות ה All Flash כולו? עד לא מזמן, יצרניות כמו NetApp סיפקו יכולות Deduplication ככלי טכנולוגי, הלקוח שילם על נפח דיסק ואם בזכות ביטול כפילויות הצליח לכתוב על הנפח הזה יותר מידע, הוא הרוויח. היום המודל הפוך, בגלל העלויות הגבוהות של מערכות מבוססות פלאש, הלקוח משלם על נפח דיסק ולמעשה מקבל שליש, רבע או לפעמים אפילו חמישית מהנפח שקנה. היצרניות השונות מתחייבות לספק את כלל הנפח הנרכש באמצעות ביטול כפילויות ודחיסה וכך הכלי הטכנולוגי הפך להיות כורח כלכלי אבל מה יקרה אם המידע יוצפן במקור? הרי היכולת לדחוס מידע מוצפן או למצוא כפילויות בו יורדת לאפס?

כמו תמיד שמח לשמוע פידבק על מה שכתבתי אז אל תהיו ביישנים!

שלכם,

ניר מליק

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s