כן, מה לעשות, זה עוד פוסט עבודה חדשה, אני מקווה שזה האחרון למשך זמן מה 🙂

תקופת הקורונה טילטלה לכולנו את החיים.

לשמחתי, היה לנו הרבה מאד מזל והחלק הביולוגי, הרפואי, של המגיפה, כמעט דילג עלי ועל משפחתי, רובנו לא חלינו ומי מאיתנו שחלה היה א-סימפטומטי.

המגפה באה ואני חושב שאפשר להגיד שהלכה אבל את ההשלכות שלה על הקריירה שלי אני עוד חווה גם בימים אלו אבל אני מקווה באמת שכמו המגיפה גם הטלטלה הזו מאחורי.

סיפרתי לכם בזמן אמת כשיצאתי לחל"ת, כשהתחלתי לעבוד בקמינריו, שבדיוק באותו הזמן הפכה להיות Silk!, ועל המעבר שלי לNetApp.

אני מעריץ גדול של נטאפ והמעבר לנטאפ לפני שנתיים וקצת הרגיש לי כמו חזרה הביתה אבל, למרות שאני עדיין מאמין באסטרטגיה של החברה והמוצרים לטעמי מעולים, זה בסופו של דבר לא באמת הרגיש כמו בית, זו חברה מעולה אבל לא חברה מעולה בשבילי, במבט הפרטי המצומצם ביותר.

לשמחתי, אחרי שנתיים בנטאפ ואחרי תהליך גיוס מאד אפקטיבי, פסח בא והלך והנה סיימתי חודש ראשון בחברת Nutanix ואני מאד מקווה שהפעם זה לטווח ארוך.

מזמן לא הרגשתי ככה כמו שאני מרגיש כאן, מתלמד, ינוקא, תינוק של בית רבן שלא מכיר שום דבר, החודש וקצת האחרונים עברו עלי בלימודים, זו שפה חדשה, הרגלים חדשים, גישה חדשה. את אינפינידט הכרתי לא רע לפני שהצטרפתי, עברתי הכשרה שלהם וענתי איתם למכרזים. כשהצטרפתי לסילק לא הכרתי כלום אבל זה היה נהדר כי הצטרפי בדיוק עם ההשקה, גם הם לא הכירו, למדנו ביחד. את נטאפ הכרתי שנים ואפילו חלק מהמק"טים עוד היו רלוונטיים מפעם. כאן אני מתחיל מאפס, זה מלחיץ ומרגש!

נוטניקס היתה חלוצת עולם ה Hyper Converged Infrastructure ומשם הכרתי אותה, כמתחרה\לא מתחרה שלי בעשור האחרון, אבל היא תמיד היתה קצת רחוקה ממני ולא הכרתי באמת את מה שהחברה עשתה מאז, את עושר השירותים הגדול שנבנה על גבי אותה פלטפורמה אחודה. לא הכרתי את שירותי הקבצים, שירותי האובייקטים, האוטומציה, ניהול בסיסי הניתונים (קילר!), שירות ההמשכיות העיסקית בענן, נהיה פה עולם שלם שצריך לעשות בו סדר, אני מבטיח לספר לכם הכל!

אגב קורונה, דבר אחד המגיפה סידרה לי באופן מעולה, אכלתי טוב והתאמנתי באופן מאד עיקבי. ישבתי בבית והצלחתי באופן מאד מסודר לאכול מסודר עד כדי כך שבתקופת קמינריו השותף שלי ארתור היה צוחק עלי שאני אוכל סלט עשבית בנווה חמציצים, ככה הוא היה קורה לנווה ירק המושב שבו אני גר. מאז היציאה מהסגרים והחזרה, החלקית לשמחתי, למשרדים וארוחות צהרים יותר קשה לי לשמור על התזונה שלי אבל אני ממשיך לשחות פעם בשבוע ולרוץ שלוש פעמים בשבוע, בסוף מרץ רצתי בפעם השניה 10KM במירוץ הוד השרון ובסוף החודש הקרוב ארוץ את אותו המרחק בפעם הראשונה במירוץ הרצליה. אני רץ לאט, אבל אני רץ, הרבה בזכות דני, החבר שמצולם איתי פה למטה. הוא מלווה אותי בריצות הארוכות, שוחה איתי כל שנה בצליחת הכנרת והוא זה שהביא אותי לקבוצת TriAce, קבוצת המשוגעים שזכיתי לשחות ולרוץ איתם, כלומר לרוץ אחריהם, הרבה אחריהם.

מי יודע מה ילד יום, אני מבטיח להמשיך לחלוק.