חברות, כנסים מוצלחים ו DNA

המלחמה מול איראן תפסה אותי לא מוכן.

שנים הימרתי שזה לא יקרה. חשבתי שאין לנו בכל ליכולת לעשות את זה וטעיתי מאד. אני לא חושב שאנחנו יודעים בדיוק מה התוצאות של 12 הימים האלו אבל הדברים שנחשפו מאד מאד מרשימים.

שנים גם טענתי שאני לא מפחד מאיראן, שהפצצה הגרעינית היא לא בעיה שלי אלא של מי שיבוא לנקות פה אחרי. גם כאן כמובן טעיתי, הטילים הקונבנציונאליים שלהם היו מאד מפחידים. הישוב שלנו לא נפגע אבל אנחנו כנראה תחת קו של משהו ככה שהשדות סביבנו התמלאו שברים ורסיסים, חלקם בגודל טרקטורון, לא נעים בכלל.

בכל אופן כמובן שהמלחמה גם דחתה כל מני תוכניות, דברים שהיו כמובן בשולי השוליים של המלחמה, הקורבנות הקטנים ביותר שאפשר להקריב, ביניהם משחה כף הכרמל שנדחה ואיתו הביקור שתכננתי במעין הבירה בחיפה.

בין הדברים האחרים שנדחו היה גם הכנס השנתי שלנו, .Next in Tour שבסופו של דבר התקיים בשבוע שעבר בראשון לציון ומניגיד לכם, נראה שהדחיה עשתה רק טוב, אני שומע מכל הכיוונים שכמוני, כל מי שלקח חלק, שותף עיסקי, אורח, לקוח קיים או לקוח פוטנציאלי, כולם נהנו מאד מאירוע מאד מושקע ומגוון.

ההבדל בין מי שאלף פעם יחזור על "תקנו את הספר שלי", "תירשמו לערוץ שלי", "תיקנו את הקורס המכוון שלי" ובין מי שממש גורם לנו להרגיש שהוא למד משהו מעניין והוא בא לחלוק איתנו.

אני תמיד מנסה להיות מהסוג השני ואני מקווה שאני מצליח. לא צריך להתמם כמובן, סימון סינק בעצמו מתפרנס יפה מאד מלמכור את ההרצאות שלו וגם אני כשאני מרצה בכנס של החברה שלי אני עושה את זה מתוך המטרה הסופית של למכור משהו, אני לא מסתיר את זה ולא הייתי יכול להסתיר את זה אילו רציתי.

אבל אני מנסה.

מנסה למצוא סיפור, או דרך סיפורית, או דרך הצגה, ככה שאני יכול לחלוק על הבמה משהו שיש לי, להעביר משהו שלמדתי ככה שעכשיו גם לכם יש אותו. אני לא היחיד כמובן. כולנו ניסינו לעשות את זה בדרך המעניינת ביותר ואם שמתם לב, כולנו ניסינו ככל האפשר להמנע מ name dropping, מלזרוק שמות, קודים, מק"טים, סוגי רישוי, מפרטים. כולנו ניסינו לספר סיפור.

וזה מתחבר למה שחבר שלי, דני, שלח לי בסוף השבוע. דני הפנה אותי לפוסט הזה של דוד פוגל על חוק קונווי

פוגל, בוגר אוניברסיטת בן גוריון בנגב כמוני, מספר לנו שחוק קונווי מגדיר כי "כל ארגון שיתכנן מערכת, יבנה אותה בדמות המבנה הארגוני שלו" וזה מעניין כי בעצם הוא נוגע בדבר המופשט והחמקמק הזה שמגדיר DNA ארגוני, ואם לארגון יש DNA  מסויים אותו מטען גנטי יעבור גם למוצרים והשירותים שאותו ארגון מייצר או מספק.

אחרי הכנס האחרון מתחזקת דעתי, אני גאה ב DNA של הארגון שאני עובד בו. מקווה שזה מורגש. הסרון הבאה מסכם את האירוע:

אז זהו להפעם.

בברכת בשורות טובות,

שישובו כל החטופים והחטופות במהרה אמן וכל החיילים והחיילות בריאים ושלמים!

שלכם כרגיל,

ניר מליק