לעבוד מהבית זה דרעק!

בימים האחרונים הדבר הזה רץ ברשתות:

ואני אומר, חרא, חרא בלבן אפילו, פשוט חרא!

באמת? ככה נראה יום העבודה שלכם כשאתם בבית?!

כי בבית אתם לא הולכים להכין קפה? ארוחת הצהרים מכינה את עצמה? ואם כבר הכנתם קפה כמה פעמים ואז ארוחת צהרים, המדיח ישים את עצמו?

ומה לגבי העובדה שכל הימים נראים אותו הדבר? לכולנו יש את המשמעת העצמית הדרושה להתחיל את יום העבודה בכלל? לכולנו יש בצד השני את המשמעת העצמית לסיים את יום העבודה, לדעת מתי לעצור בלי להרגיש רגשות אשם?

ולכולנו יש מקום נוח בבית לפינת עבודה? כלומר, גם אם יש לנו מזל ואנחנו עובדים אצל מעביד שמספיק לנו ציוד לעבודה מהבית, כיסא איכותי, מסך גדול, אוזניות טובות, לכולנו יש מקום לכל זה בבית שלנו? אני בין ברי המזל שכן כמו שסיפרתי לכם כאן אבל אני לא בטוח שאני הרוב

כולנו גרים בשכונה שקטה מספיק כדי לעבוד בה? הרי לא מזמן סיפרתי לכם על הטרקטורים שהפכו לי את החצר לגיהינום לכמה שבועות

לכולנו יש בשכונה תשתית אינטרנט איכותית מספיק כדי לעבוד 100% מהבית?

ואני עוד לא מדבר על המצב המוזר הזה שבו אנחנו נמצאים מתחילת הקורונה ולפחות עד סוף "שומר החומות" שבו הבית הוא גם מקום העבודה וגם גן הילדים וגם בית הספר וגם הפאב השכונתי, לא יודע אם למי שאומר שיש לו יום עבודה מלא מהבית יש ילדים אבל לי כבר יצא לעזוב זום עם לקוח באמצע כי, ובכן, הילד חירבן על הרצפה, בחיים עדיין לא קמתי לנקות קקי מהרצפה במשרד אבל היי, לפחות לא עמדתי בפקקים?!

ובכלל, כל הדברים האלו שמרכיבים יום עבודה, יש להם כל כך הרבה תועלת עקיפה, כמו שיחות טלפון טובות מהדרך, זמן איכות לשמוע פודקסטים, שיחות ספונטניות בפינת הקפה שמביאות לפתרון יצירתי ומהיר של בעיה, הזדמנות מובנית לראות אור יום, או בכלל לראות מזג אויר, הזדמנות מובנית לעשות סידורים על הדרך ולא להרגיש שצריך להתלבש ולצאת מהבית במיוחד סתם בשביל בטריות או הדואר או משהו שהייתי עושה על הדרך ועכשיו הוא אירוע בפני עצמו.

וכל הברברת הזו על שום מה?

על שום שרק תמול-שלשום סיפרתי לכם שיצאתי לחל"ת מאינפינידט ואז סיפרתי לכם שהתחלתי לעבוד בקמינריו, שהפכה להיות סילק, ואפילו הספקתי קצת להסתלבט על רוני וייס וחברת נטאפ והנה, כי שוב הקרמה מתערבת איפה שלא מצפים לה, קיבלתי הצעה שאי אפשר לסרב לה מחברת נטאפ עצמה וזה בדיוק חודשיים שאני איש פריסייל ללקוחות אנטרפרייז בנטאפ ישראל. ישראל התחסנה, והילדים חזרו למסגרות, ולקוחות האנטרפרייז אוהבים להיפגש פנים אל פנים ונראה היה שהחיים חוזרים למסלול ומפה לשם יוצאים לארוחת צהרים עם לקוח ומעיזים לדבר אפילו על תוכניות לכנסים והדרכות בחו"ל והנה אנחנו בבית במרחק דקה מהממ"ד, אם אנחנו בין ברי המזל שיש להם גם ממ"ד וגם דקה שלמה של התראה ואז פתאום הפריבילגים מהאינטרנטים קופצים עם כמה זה כיף לעבוד מהבית!!!

אז תכלס, תקופת הנורמאליות הקצרה שעברה עלינו היתה מאד מהנה, ולבוא לנטאפ זה קצת כמו לחזור הביתה, אחרי שהייתי והרגשתי חלק מהקהילה הזו במשך לא מעט זמן ובאותה הזדמנות בה דיברנו על השורשים של הבלוג הזה ועל NetApp A-Team דיברנו גם על התנדבות למג"ב וקורס סק"מים אז לא יצאתי בסוף לקורס אבל מצאתי דרך אחרת לתרום בה עוד קצת והצטרפתי גם לכיתת הכוננות של הבסיס שלנו ואני שוב קורא לכם להתנדב איתי גם כי למה שאני אהנה מכל זה לבד?

אני מקווה שבקרוב נחזור כולנו לשגרה ואיתנו גם הבלוג הזה יחזור לדבר קצת על דברים יותר טכנולוגיים כמו בעבר, ככה טכניים ברמה סבירה ונגישה בעברית, תהיו חזקים ושיצא לנו בקרוב להפגש מחוץ לממ"ד!

שלכם כמו תמיד!

ניר מליק

מפריז הביתה

לפני שלוש שנים וקצת, סיפרתי לכם כאן על ההחלטה לעזוב את We-Ankor ולהתחיל תפקיד חדש בחברת אינפינידט. זה היה פוסט ריגשי, הוא דיבר על הטיול שלנו לצרפת, ההחלטה שלנו להתחתן ועל איך בכלל הגעתי לעבוד באנקור, עוד לפני שהיתה We-Ankor.

לא מזמן, סיפרתי לכם גם שבתוך סערת הקורונה יצאתי לחל"ת מאינפינידט וזה הזמן לעדכן אתכם על שינוי סטטוס נוסף. זו פעם שניה שיש לי הכבוד להכנס לנעלים הגדולות של טל שפסה, בפעם הקודמת הוא עזב את אנקור ואני הפכתי שם ראש צוות פריסייל והפעם טל יוצא להרפתקאה חדש בגוגל ואני הצטרפתי לחברת קמינריו כ Senior Solutions Architect ואני חוזר לעבוד עם חברי הטוב ארתור קיסלנסקי.

הסיפור ההוא היה מלא טיסות, הוא התחיל בטיסה לפריז ונגמר בטיסה להודו והיה רק ההתחלה של תקופה עמוסה בטיסות להודו, קוריאה, סינגפור, הפיליפינים, יפן ואוסטרליה ובשינוי קיצוני, הפרק הזה בסיפור מסתיים בבית.

במהלך החל"ת, בשיא ההסגר שנכפה על כולנו, רואיינתי על ידי חברת CloudShare  לבלוג שלהם. הכרתי אותם כלקוח בתקופת אינפינידט וכבר יצא לי להתראיין עבורם למחקר פנימי שלהם וככה יצא שהם רצו לשמוע ממני על הנסיון שלי בעבודה מרוחקת הרי, כשעובדים מול אסיה, חלק ניכר מהעבודה מתבצע מרחוק ובחברות מתפתחות, כשמקימים צוותים מקומיים קטנים, הם בדרך כלל מתחילים לעבוד מהבית עד שהפעילות גדולה ומבוססת מספיק כדי להצדיק משרדים.

https://www.cloudshare.com/blog/the-big-share-a-qa-with-technical-sales-leader-and-remote-veteran-nir-malik

מפה לשם, עד שהראיון נערך והפרסום עוצב ואושר, הוא התפרסם כשכבר כולנו כאן בשוק הישראלי התחלנו לחזור לשגרה ואני כבר התחלתי לעבוד בקמינריו. הזמן טס כשמסתגרים. בכל מקרה, מזל שיש לי נסיון בעבודה מהבית כי עכשיו, באופן רשמי, אני עובד מהבית, זו הפעם הראשונה שיש לי Home Office רשמי. מזל שאישתי עבדה מהבית בתקופת הקורונה והבת שלי למדה באמצעות זום והיתה לי הזדמנות לחשוב על דברים שצריך לשנות בחדר המחשב כדי שיהפוך באמת מקום נעים לעבוד ולא חצי מחסן כמו שהיה עד לא מזמן.

את קמינריו הזכרתי כאן בבלוג רק בחטף בעבר, החברה בדיוק עשתה שינוי במודל המכירה שלה והפרידה את מכירות התוכנה, ליבת הפעילות של החברה, ממכירות החומרה. לא ידעתי את זה אז כמובן, כמשקיף מהצד, אבל זה היה בעצם צעד ראשון בתוך שינוי די גדול. קמיריו קיימת מ 2008 והיתה מהחלוצות של עולם ה All Flash ולפני שנתיים בערך פיתחה גם פתרון המבוסס על הדור הבא של מערכות האחסון, מערכות All NVME ובעצם ביישום של הטכנולוגיה הזו היה הזרז לצעד הבא בשינוי.

זוכרים שסיפרתי לכם לא מזמן שביקרתי במעבדה של סיגייט? אז באחת השיחות שניהלתי שם במהלך הביקור, דיברנו על NVME ואני עניתי כמו איש סטורג' קלאסי, שמערכות NVME הן מערכות יקרות מדי כדי להיות רלוונטיות ללקוחות והם בעצם דיברו על משהו אחר, הם דיברו על הפרוטוקול NVMEoF. זה היה קצת שיח חרשים אבל מסתבר ששיחה דומה התרחשה בקמינריו לפני שנתיים. אחד החסרונות של מערכות מבוססות תקשורת SAS הוא הקשר הישיר בין הבקרים למדיה.

SAS זה בעצם ראשי תיבות של Serial Attached SCSI והפרוטוקול הזו הוא המקשר בקשר point to point בין יחידות המחשוב שלנו לדיסקים. אחד הדברים המתאפשרים לנו עם זה להציג את אותה המדיה לכמה יחידות מחשוב ובכך לנתק את הקשר הישיר ביניהם. עכשיו ניתן לנתק את הקשר הגורדי הזה ובכך לאפשר הרבה יותר גמישות במבנה מערכת האחסון, ניתן להגדיל את המערכת בנפח אחסון (scale up) או בכוח מחשוב (scale out) באופן הרבה יותר גמיש מאי פעם. אם מערכות scale out קלאסיות מחייבות להגדיל גם את נפח האחסון לצד כוח המחשוב ויחידות האחסון מקושרות פיזית ליחידות מחשוב ספציפיות, עכשיו אפשר נגיד לחבר שמונה יחידות מחשוב לאותה יחידת אחסון.

ההפרדה בין חומרה לתוכנה בצד המכירתי וההפרדה בין המחשוב לאחסון בצד בטכנולוגי, הקפיצה את קמינריו לשלב הבא באבולוציה שלה, שלב הענן, וכאן, אני מצטרף לתמונה. היום אנחנו יודעים למכור ללקוח Cloud Native, פתרון אחסון מבוסס ענן, על AWS, GCP ועל מיקרוסופט אז'ור, לנתק עבורם את הקשר שקיים בפלטפורמות האלו באופן מובנה, בין נפח אחסון לביצועים ובין ביצועי אחסון לביצועי מחשוב, ועל ידי כך לחסוך להם כסף, לשפר להם ביצועים ולתת להם עוד כמה יכולות שחסרות להם היום או קיימות בצורה בסיסית יותר כמו מנגנון יעיל של סנפשוטים וכו'.

תישארו איתי, מבטיח להמשיך ולחלוק ומקווה שיהיה לכם מעניין למרות שמעכשיו אני עובד מהבית, אין יותר שיפודים אקזוטיים ביפן או טיסות מעל אפגניסטן.

שלכם כמו תמיד,

ניר מליק