על תקשורת יעילה ושאלת שאלות

שלשום דיברתי עם חבר, חקלאי שמדי פעם עוקץ אותי שנמאס לו מהחקלאות והוא רוצה לעבור לעבוד כמוני בהייטק. זה היה מיד אחרי שבתשע וחצי בערב, מוצאי שבת, הוא סיים שיחת צעקות עם אחד הסוחרים שעובדים איתו. בסופו של דבר, הסברתי לו, התהליך שונה, אני לובש חליפה וטס לפגישות והוא חורש, שותל, משקה מרסס אבל בקצה התהליך, at the business end מה שנקרא, שנינו צריכים לעבוד עם בני אדם, לקוות שירצו לקנות את מה שיש לנו למכור תמורת סכום שיהיה לנו משתלם למכור בו ושלא יהיו יותר מדי בעיות שירות אחרי הרכישה.

אנחנו עובדים עם אנשים, מוכרים לאנשים, קונים מאנשים וצריכים להיות מסוגלים לתקשר עם אנשים באופן יעיל ואני חושב שזו הסיבה שהציוץ הבא נגע לי בעצב חשוף:

וזה אגב הפוסט המקורי אליו הוא מתייחס:

https://www.linkedin.com/feed/update/urn:li:activity:6559503027663888384

אחד הדברים שיכולים לגרום לי תסכול בעבודה מול אנשים זה כמרגישים שהצד השני לא מתאמץ להסביר, לספר את הסיפור המלא, לצייר את התמונה הרחבה ונראה שהעברת מסר קצר ותמציתי היא אומנות נכחדת עוד יותר מאשר long form. בתפקיד שלי, בעבודה מול אנשים מכל העולם, אפשר בדרך כלל לראות איפה יש פער שפה או תרבות ואיפה הבנאדם פשוט לא עושה את המאמץ הקטן הנדרש בשביל להסביר מה בדיוק הוא צריך, למה הוא צריך את זה ולמתי.

אפשר לאסוף ולהוסיף עוד כמה כללים שמן הסתם לא אני המצאתי ולא כולם חדשניים אבל הקפדה עליהם תייעל לכולנו את החיים ואני מזמין אתכם להוסיף בתגובות כללים משלכם:

  1. אם למשימה יש דד-ליין אז כותבים את הדד-ליין באופן ברור בראש המייל כי הרבה החלטות אחרות נגזרות מהדד-ליין
  2. לא שולחים מייל עם נושא כללי כמו "שאלה" או "הצעת מחיר"
  3. לא שולחים מייל עם מיליון אנשים בשורת ה To:, אל מי המייל מיועד? מי לדעתכם צריך להגיב\לפעול?
  4. גם מיליון אנשים בשורת ה Cc: זה לא תמיד חכם, האם באמת כל המכותבים צריכים להיות מכותבים?
  5. בדרך כלל התגובה הנכונה היא לא Reply All
  6. היה כבר פינג-פונג-פינג-פונג? תרימו את הטלפון במקום לענות למייל שוב
  7. אם המיל מכיל יותר מנושא אחד צריך לוודא שההפרדה בין הנושאים ברורה ואולי כדאי מראש לפצל מיילים עם שורת נושא ברורה (בהתאם הערה מספר 1)
  8. אין לצאת מנקודת הנחה שמקבל המייל יהיה סקרן מספיק בשביל לגלול למטה בשרשור
  9. אם נעשה שינוי בתוכנית אז מפיצים תוכנית חדשה כדי שלכולם יהיה את אותו הדבר מול העיניים

אני לא יודע אם הקישור בין הנושאים יעבוד לכולם או רק למי שעושה תפקידי פריסייל כמוני אבל אומנות העברת המסר הברור מתקשרת אצלי גם לאומנות שאלת השאלות.

בזכות טל פפרין בלינקדאין מצאתי את הקטע הבא שמייעץ לנו אף פעם לא לענות לשאלה ששאלו אותנו אלא תמיד לענות בשאלה בחזרה:

העצה הזו אולי קיצונית ואולי "אף פעם" זה קצת מוגזם אבל היא נשמעת מאד הגיונית למי שיצא לו לשבת עם איש מכירות מול לקוח ועוד לפני שהלקוח אמר מילה על האתגרים שעומדים מולו, איש המכירות הנלהב מדי מבקש ממך להציג את הפתרון המתאים ביותר (שאותו כמובן במקרה אנחנו מוכרים).

בדרך כלל כדאי לנו לחכות רגע ולשמוע מה מציק ללקוח ועשיתי את זה לא פעם בעצמי "אשמח לספר על הפתרון שלנו אבל נראה לי שכדאי להשקיע עוד כמה דקות ולהבין קצת יותר טוב מה יש לכם כאן היום". העניין הוא שגם אנשי הפריסייל בעצמם לפעמים מתביישים לשאול שאלות, הם חושבים בטעות שזו חוסר מקצועיות ולמעשה ההיפך הוא הנכון, זה הופך את איש הפריסייל למקצועי יותר, קשוב יותר, כזה שלא מנסה "לדחוף" ללקוח פתרון שאמרו לו לדחוף אלא מנסה להבין באמת מה האתגר ולתפור עבורו מענה הולם.

הנקודה הזו, של לשאול שאלות, נכונה גם בעוד מקומות, אירועי נטוורקינג למשל, דייטים ואפילו סתם בארוחת צהרים בכנסים, מכירים את "אל תאכל לבד"? תמיד שבו ליד מישהו ותשאלו שאלות, רוב הסיכויים שהכנס יהפוך מענין יותר, תיצרו קשרים טובים יותר ואפילו תפתחו הזדמנויות עסקיות או הזדמנויות קריירה חדשות.

אני מרגיש שהפוסט הזה לא ממוקד ואני קצת מתבדר וזה אירוני לעומת התמה העיקרית של תקשורת בין אישית יעילה אבל הנושא הזה מציק לי כבר כמה זמן ולא הצלחתי ליצוק אותו לתוך תבנית מסודרת יותר ובאמת שהציוץ שהתחלתי ממנו הקפיץ אותי אז כרגיל, אשמח לשמוע מה דעתכם!

שלכם תמיד,

ניר מליק

גרטנר, עננים, פלטפורמות ולמות

דילמה מוסרית

הרבה מהרעיונות לפוסט הזה הגיעו דרך פיד הטוויטר שלי במהלך השבוע הקודם בו הייתי בקוריאה. הבעיה היא שבסיום אחת הפגישות שלי שם בטעות כיביתי את המחשב במקום להעביר לשינה כמו בדרך כלל, מרגיז נכון?!

התוצאה של זה היא שאיבדתי את הרשימה המקורית שהכנתי לקראת כתיבת הפוסט ואיתה אבדו הקישורים המקוריים דרכם איתרתי את החומר, בעיקר כל מיני ציוצי טוויטר מעניינים ועכשיו הצלחתי לשחזר את רוב הנושאים וגוגל מצא לי קישורים רלוונטיים עבורם אבל אין לי את הציוצים המקוריים אז אני לא יכול לתת קרדיט למי שהפנה את תשומת ליבי לסיפורים!

אם אתם בפיד שלי ומזהים כאן משהו כשלכם, אני ממש מתנצל מראש, תנו פינג ואתן לכם קרדיט מסודר, מילה שלי!

תקראו עד הסוף היום, על תעצרו במונטי פייטון בסדר?

גרטנר

החודש קרה משהו מאד מרגש ומשמח, חברת אינפינידט הוכרה על ידי גרטר כחברה ברביע הקסם, קפצנו לרביע המובילים ואם תשימו לב כמה אנחנו ממוקמים ימינה על ציר ה X, גרטנר ממש מאמינים בחזון שלנו לגבי איך אפשר וצריך לבנות פתרונות אחסון והגנה על המידע, איזה כבוד!

gartner

Pure מכריזים על פתרון חדש לעולם ה hybrid cloud

לאחרונה קצת ניגחתי את Pure והנה שוב הזדמנות לפרגן במקום. בשבוע שעבר הם הכריזו על פתרון חדש  שמאפשר להריץ את מערכת ההפעלה שלהם גם על גבי תשתיות AWS וככה לספק חוויה דומה (אותם API) באתר הלקוח או בענן. יכולת זו מצטרפת ליכולת הקיימת לבצע טירינג של סנפשוטים לענן (יכולת שנקראת אצלם CloudSnap) שדומה ליכולת של NetApp שנקראתFabric Pool.

כתבתי כבר על החשיבות של hybrid cloud ושל data mobility כמו גם data governance. הסיפור של פיור מצטרף כאן לסיפור ה Data Fabric של NetApp וכמובן לסיפור ה Neutrix שלנו באינפינידט. הפער בין חדר השרתים והענן הוא האתגר הגדול של עולם ה IT כי לפחות בעתיד הנראה לעין גם פתרונות On Premises וגם פתרונות Cloud יחיו זה לצד זה ולכל אופציה יהיו היתרונות והחסרונות שלה.

אמזון סנובול אדג' חדש

גם באמזון, שיצרו למעשה את עולם ה Public Cloud ומובילים אותו בבטחה גם מבחינת הגודל וגם מבחינת החדשנות, רואים את הפער ומספקים פתרונות שונים כדי לצמצם אותו. כתבתי בעבר על שירותי המיגרציה של גוגל והזכרתי שם את ה Snowmobile של אמזון והשבוע במסגרת RE:Invent הם הכריזו על מוצר חדש באותה סדרה או למעשה בסדרה הקטנה יותר שנקראת Snowball Edge. המוצר החדש כולל יכולות מחשוב חזקות יותר ותמיכה בכרטיסי האצה גרפיים GPU. הסדרה הזו למעשה תוקפת את הפער מהכיוון ההפוך ומאפשרת לפתח כלים בענן ואז "להביא" אותם, פיזית, בתוך מארז מוגן ומוקשח, אל חדר השרתים או איפה שצריך אותם כדי שירוצו בפועל.

פלטפורמות ובהמות משא דרום אמריקאיות

אמרתי למעלה שאמזון היא הדה-פקטו ענן, היא מכתיבה את הסטנדרטים בתחום ומעניין ללמוד קצת על מאחורי הקלעים, איך בעצם ארגון הופך להיות כזו מפלצת כמו אמזון.

אחד הדברים שמבדלים את אמזון מחברות אחרות הוא השאיפה להפוך כל מוצר, כל כלי וכל שירות לחלק מהפלטפורמה של אמזון, כל דבר אמור להיות מסוגל לדבר עם כל דבר באופן אחיד ופתוח ופתוח משמעו גם, לפחות באופן פוטנציאלי, פתוח החוצה אל מחוץ לארגון. יש חיבור ארוך מפורסם וישן קצת ששווה לקרוא שמתאר בדיוק את התהליך הזה של יצירת הפלטפורמה ובזמן כתיבת החיבור לפחות, זה היה אחד ההבדלים המשמעותיים בין אמזון לגוגל, גוגל יצרה גלים ושירותים ואמזון חיברה אותם לפלטפורמה אחת. נזכרתי בחיבור הזה אתמול בערב כשדיברתי עם חבר על היכולת של חברות לעשות שינוי מהותי במי שהן, להפוך מחברה מסוג אחד לחברה מסוג שני.

זה מאד מפתה להתחיל לדבר שוב על The Phoenix Project  כי השיחה הזו של אתמול התחילה אחרי שהוא חזר מסדנת DevOps ואמר שהיה מאד מעניין אבל הוא סקפטי לגבי היכולת ליישם את זה. במקום לדבר שוב על הספר ובמקום לדבר על שינוי כלל האופי והמבנה של חברה, אני יכול לספר עוד קצת על אמזון ומה היא עושה שונה.

יש כאן למשל כלי שכל חברה, או מחלקה בתוך החברה, יכולה לאמץ לעצמה גם בלי לזעזע את כלל המבנה הארגוני או להוציא תקציבים גדולים, הכלי נקרא 5 הלמות. סתם הוא נקראה 5 הלמה, the 5 whys, ובדוגמא שלפנינו, אמזון משתמשת בכלי הזה כדי לבצע תחקיר למציאת שורש הבעיה, Root cause Analysis. מספרים לנו שעובד אחד פצע את האצבע על מסוע.

למה הוא פצע את האצבע? כי היא נתפסה במסוע

למה האצבע נתפסה במסוע? כי העובד ניסה לתפוס את התיק שלו

למה הוא ניסה לתפוס את התיק שלו? כי התיק היה מונח על המסוע והמסוע פתאום התחיל לפעול

למה התיק היה על המסוע? כי העובד השתמש במסוע כשולחן

למה העובד השתמש במסוע כשולחן? כי הוא היה צריך להניח את התיק ולא היה במקום שולחן

פתרון לבעיה – לוודא שיהיו שולחנות במיקומים נחוצים או לפחות שולחנות מתקפלים ניידים זמינים למי שצריך אותם

הגירה של שירותי קבצים בשרת חלונות 2019 החדש

בתחילת הפוסט הזכרתי שהייתי בקוריאה בשבוע שעבר ואחד הדברים שדיברנו עליהם הרבה היה מיגרציות. לקוחות בכל העולם רגילים שפרויקט מיגרציה של סטורג' זה פרויקט גדול מסובל ויקר והרבה פעמים גם מסוכן. עבור רובם זה לא נכון עבור ככה הם רגילים ובשוק מסורתי כמו קוריאה זה נכון כפליים. דיברנו הרבה על העובדה שעם כלים כמו VMware vSphere Storage vMotion או Live Migration המקביל ב Hyper-V, לקוחות בכלל לא צריכים עזרה בשביל להעביר באופן קל וחלק את מרבית חדר השרתים שלהם ממערכת אחסון אחת לשנייה.

כמו מהשמיים גיליתי שאפילו מיגרציה של קבצים משרתי Windows זה לא מה שהיה פעם. מיקרוסופט תומכת היום במיגרציה של קבצים משרתי Windows ישנים, אפילו שרתי 2003 שכבר לא נתמכים רשמית, אל שרתי Windows 2019 פיזיים או וירטואליים או לשירותי הקבצים של Azure באמצעות כלי מובנה שנקרא Storage Migration Service או SMS וכן, השירות הזה מובנה בשרתי 2019 ושרתי WAC (Windows Admin Center).

אין טעם להעתיק מהפוסט הנהדר הזה את ההסבר לאיך משתמשים בכלי הזה אבל מיקרוסופט כמו מיקרוסופט הממשק הוא ממשק גראפי נוח וקל לשימוש ונראה מודרני וברור מהרגיל (בשרתי WAC זה מנוהל דווקא ב PowerShell).

טוב, יצא פוסט עמוס מכל טוב,

שלכם כמו תמיד,

ניר מליק